נגד העורר הוגש כתב אישום לפני כשנה, אשר מייחס לו עבירה אחת של סחר באמל"ח ועוד 8 עבירות של ביצוע שירות עבור התאחדות שאינה מותרת, אשר בהן נטען כי העורר שעומד בראש משרד חלפנות, שימש כצינור להעברת כספים עבור "ועדת הצדקה בטול כארם" (להלן: האגודה) שהוכרזה כהתאחדות אסורה, וכי ב-8 הזדמנויות שונות, במהלך התקופה שבין 27/06/06 ועד 10/09/06, זיכה את חשבונה של האגודה, בחשבון שנפתח לשם כך ע"י בכיר באגודה, בסכומים שמפורטים בכתב האישום. ביום 03/05/07 החליט בימ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וערר שהוגש על כך נדחה בבימ"ש זה ביום 21/06/07 בתיק ע"מ 2658/07. ביום 08/04/08, משחלפה שנה ויותר ממעצרו של העורר (אשר עצור בפרשה זו מיום 29/03/07), דן בימ"ש קמא בעתירתו של העורר לעיון חוזר במעצרו, וביום 13/04/08 ניתנה החלטתו לדחות את הבקשה. מכאן הערר שבפני.
בהודעת ערר מפורטת טוען העורר שלוש טענות עיקריות: האחת, עניינה בעילת המעצר, ובעניין זה מלין העורר על שבימ"ש קמא לא דן למעשה בסוגיה זו; הטענה השנייה עניינה בשינוי הנסיבות, ולדברי העורר נתקיים בעניינו שינוי נסיבות שמצדיק שינוי בהחלטה על מעצרו. הסנגור מציין לעניין זה את התמשכות ההליכים בעקבות מחדלים של התביעה שלא העבירה במועד חומר חקירה, וכן את מצבו הרפואי המדרדר של העורר; הטענה השלישית עניינה באפלייתו של העורר לעומת אחרים שהוגשו נגדם כתבי אישום דומים, ולא נעצרו עד תום ההליכים. בדיון שנערך בפני הדגיש הסנגור כי חלוף הזמן מקהה את מסוכנותו של העורר, וכי אין חשש שיחזור לסורו מפני שכספו הוחרם ומפני שיש פיקוח הדוק של הרשות הפלסטינית. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. התובע ציין כי הטעם העיקרי להתמשכות ההליכים נעוץ בהתנהלותה של ההגנה, וכי אין מניעה שמשפטו של העורר יסתיים במהרה, לאחר שתינתן ההחלטה בטענות המקדמיות שהגיש, בעוד ימים אחדים.
בפתח הדברים, ראוי להדגיש את המסגרת של הדיון. עסקינן בבקשה לעיון חוזר, וסעיף 78(יא)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון, בדומה לסעיף 52(א) לחוק המעצרים, מונה למעשה שלוש עילות לעיון חוזר: עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן מיום המעצר, "והדבר עשוי לשנות את החלטתו הקודמת של שופט". נקבע עוד כי חלוף שנה מיום המעצר מאפשר כשלעצמו בקשה לעיון חוזר. בחוק המעצרים, העילה השלישית מנוסחת כך: "עבר זמן
ניכר מעת מתן ההחלטה". עיון חוזר אינו עוד ערר על החלטת המעצר. נקודת המוצא בעיון החוזר הוא שהחלטת המעצר שרירה וקיימת, אלא שבית המשפט מתבקש לשקול את המשך המעצר, בשים לב להתפתחויות שאירעו
לאחר שניתנה ההחלטה המקורית. לכן, לא היה מקום לדון שוב בראיות ובעילה, אלא אם נטען כי בשל התפתחויות שונות לאחר החלטת המעצר, חל כרסום בראיות או בעילה. לפיכך, התקשיתי להבין את טענתו של הסנגור בעניין זה בסעיף 6 להודעת הערר.
זאת ועוד, הטעמים שפירט הסנגור לכרסום בעילת המסוכנות, היינו הפיקוח ההדוק של הרש"פ, והעובדה שכספו של העורר הוחרם, היו ידועים כבר בעת החלטת המעצר בעניינו, ולכן לא ניתן לראות בהם כשינוי נסיבות לעניין העתירה לעיון חוזר. כמו כן, טענת האפליה שהעלה הסנגור, נדחתה ע"י בימ"ש קמא, ולא מצאתי כי טעה בכך.
למעשה, הטענה העיקרית שמעלה הסנגור היא חלוף הזמן מאז המעצר, אשר כאמור, בחלוף שנה מהמעצר, די בטענה זו כשלעצמה כדי לאפשר עתירה לעיון חוזר, אף בלא שינוי נסיבות נוסף. השופט הנכבד קמא דן בטענה זו, בהתאם לשיקולים שפורטו בע"מ איו"ש 26/01 בעניין
אבו רעיה, ובסופו של דבר בא לכלל מסקנה כי אין "מקום
בעת הזאת, לקבוע כי מדובר בנסיבות המצדיקות שחרורו של המשיב בתנאים, כבקשת הסנגור המלומד" (ההדגשה במקור).
הלכה היא כי העילה של חלוף הזמן תלויה בנסיבות של כל מקרה ומקרה, וכך נוסחו הדברים בבש"פ 6286/06:
"נראה כי הקביעה שעבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה, באופן המקים עילה לעיון חוזר בהחלטה, הינה תולדה של נסיבות העניין. פרק זמן מסוים ייחשב כ"ניכר" בשים לב, בין השאר, למאזן שבין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי, בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי כי ימשיך לשהות במעצר באותם תנאים. במסגרת מאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות".
(בש"פ 6286/06
פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 3215 ,עמ' 3217).
על חומרת העבירות המיוחסות לעורר והמסוכנות הנובעת מהן, עמד בימ"ש זה בשורה של החלטות, והדברים הוזכרו גם בהחלטה בעניינו של העורר עצמו בע"מ 2658/07, אשר מפנה להחלטה בעניין
עג'ולי (ע"מ 4808/07) ומראי המקום שהוזכרו בה. גם בית המשפט העליון עמד על המסוכנות הנובעת מפעילות כלכלית שנועדה לתמוך בארגוני הטרור, ודברים שאמר על כך בעניין
פלוני, יפים גם לענייננו, בשינויים המחויבים:
"...פעילות שיטתית שמטרתה לאפשר את פעילות ארגוני הטרור, לשפרה ולבססה בדרכים שונות על ידי יצירת גב כלכלי, כמוה ככרסום שיטתי, מתמיד, בביטחונה של מדינת ישראל. כרסום שכזה מחליש את חוסנה הביטחוני, הכלכלי והחברתי של ישראל והוא מצטרף ליתר הסכנות הביטחוניות, חלקן קיומיות, הנשקפות באופן ממשי לישראל. בבחינת טיבו של הסיכון אין לבודדו לעצמו אלא יש לבחנו על רקע תמונת המציאות בכללותה. בתמונה זו נשקפת לגישתי גם מפעולות מעין אלה שביצע המערער סכנה לביטחון המדינה...
המערער פעל אמנם משך כארבעה חודשים בלבד, אולם הסכום שעלה בידו להעביר לארגון החמאס הינו נכבד ומשמעותי. אין זה סוד כי מאמץ בינלאומי נעשה על מנת להקשות ולהכשיל את פעילותו הצבאית של חמאס ותוספת מזומנים בשיעור שהעביר המערער יש בה בהחלט כדי לסייע לארגון. בנוסף, לא ניתן למעט בחלקו של המערער בשרשרת העברת הכספים..."
(ע"פ 3827/06
פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 4578 ,עמ' 4582).
באותו עניין דובר במי שסייע בהעברת סכום כולל של כ-200,000 דולר. בענייננו, העורר סייע אף הוא בהעברת סכום לא מבוטל, אשר לפי המפורט בכתב האישום, עולה כדי 24,885 דינר ירדני, וכן 27,000 ש"ח, ובנוסף לכך עוד 10,000 דולר. על
פלוני נגזרו בבימ"ש קמא 4 שנות מאסר בפועל, וערעורו על חומרת העונש נדחה. אמנם, על פני הדברים, הנסיבות שלפנינו קלות מאלו שנדונו בעניין
פלוני, אולם יש בדברים שנאמרו בעניינו כדי ללמד על חומרת העבירות ומידת המסוכנות הנובעת מהם, וכפועל יוצא מכך גם על העונש הצפוי, בשינויים המחויבים ובאבחנות המתבקשות, במקרה של הרשעה בעבירות מסוג זה. כפי שנאמר גם בעניין
אבו רעיה הנ"ל, מדובר בשיקול מרכזי, כאשר בוחנים אם חלוף הזמן יש בו כדי להצדיק שינוי בהחלטת המעצר המקורית.
נוכח האמור, אינני סבור כי ניתן לקבוע כבר עתה, שנשתנתה נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי של הגנה מפני המסוכנות הנובעת מהעורר, ובין הפגיעה בזכותו של העורר לחירות, במידה שיש בה כדי להצדיק את שחרורו של העורר ממעצר. לא למותר לציין כי בעוד ימים אחדים צפויה להינתן החלטה בטענות מקדמיות שהעלה העורר, וסביר להניח שאחריה, ניתן יהיה לקדם את המשפט לגופו בקצב מהיר יותר מכפי שנעשה עד כה. ניתן לצפות גם כי תינתן עדיפות לתיק זה בבימ"ש קמא, נוכח התמשכות היחסית של ההליכים עד כה.
בנסיבות אלה, לא מצאתי כי טעה בימ"ש קמא בהחלטתו לדחות את עתירתו של העורר לעיון חוזר במעצרו, ולכן התוצאה היא שאני דוחה את הערר.
עותק מהחלטה זו יועבר לנשיא בימ"ש קמא, לטיפולו בזירוז ההליכים בתיק, בשים לב למעצר הממושך יחסית של העורר עד כה.
ניתנה היום, 21 באפריל 2008, ט"ז בניסן התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.
נשיא